פסק-דין בתיק ע"א 13 - 10 - 63

א. ההליך

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט נאסר ג'השאן) מתאריך  18.9.2013 בתיק אזרחי 53343-03-12.

ב. רקע

2.       המערער הינו בעלים של מחפר זחלי תוצרת וולוו (להלן - "המחפר"). בתביעתו, שהוגשה לבית משפט קמא, עתר המערער לכך שהמשיבה תחויב לשלם לו תגמולי ביטוח בסך של 239,090 ש"ח בגין נזק שנגרם למחפר, וזאת על פי פוליסת ביטוח רכוש מקיף (מס' 201800267311). תגמולי הביטוחו נתבעו בעקבות נזקים שנגרמו במהלך אירוע ירי, שהתרחש בתאריך 6.7.2011, באזור שכונת עין אלנבי באום אל פחם סמוך לשעה 3:10 לפנות בוקר.

3.       המחלוקת בין הצדדים בבית המשפט קמא נגעה לפרשנות הסעיף בפוליסה, המחריג "נזק בזדון שנגרם על ידי צד שלישי". לטענת המערער בכתב תביעתו ובסיכומיו, מדובר היה במקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסת הביטוח ואשר לא הוחרג, ועל כן היה  על המשיבה לפצותו לפי הפוליסה.

          לעומת זאת, המשיבה טענה, כי הנזק שנגרם למחפר כן הוחרג בפוליסה, אשר לפיה "כיסוי גניבה, פריצה ונזק בזדון - לא בתוקף". לטענת המשיבה, משלא רכש המערער את ההרחבה המבטחת מפני "גניבה, פריצה ונזק בזדון", כיוון שרצה להפחית את עלות הביטוח, לא התקיים מקרה הביטוח על פי הפוליסה, והמערער אינו זכאי לתגמולי הביטוח הנתבעים על ידו.

4.       לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי הנזק שנגרם למחפר, לא נגרם מידו של המערער.  על כן, המערער טען, כי מכיוון שלא ניתן לטעון כלפיו, שהוא עצמו גרם לנזק בזדון, והנזק נגרם מידיו של צד שלישי, יש לחייב את המשיבה לשלם לו את תגמולי הביטוח. בעניין זה טענה המשיבה, כי נזק שנגרם על ידי המערער עצמו ממילא אינו מבוטח לפי פוליסת הביטוח, ועל כן ההחרגה של "נזק בזדון" מתייחסת אך ורק לנזק שנגרם בזדון על ידי צד שלישי.

ג. פסק הדין בבית המשפט קמא

5.       בבואו להכריע במחלוקת הגדיר בית המשפט קמא את השאלות הדורשות הכרעה והן כפי שנסיח אותם בית משפט קמא בסעיף 13 לפסק דינו כדלהלן: "א. מה הפרשנות שיש לתת לפוליסה; כלום מחריגה הפוליסה "נזק בזדון" שנגרם ע"י צד שלישי?  ב. האם ידע התובע על אותו חריג; והאם בהתנהלות הסוכן יש כדי לבטל את ההחרגה? ג. למקרה ויקבע , כי נזק בזדון שנגרם ע"י צד שלישי מוחרג, האם במקרה דנן הוכח כי הנזק שנגרם מקורו במעשה זדון? ד. למקרה ויקבע כי קיים כיסוי ביטוחי מהו הסכום המגיע לתובע לפי הפוליסה."

6.       בפסק דינו  קבע בית המשפט קמא, בין היתר, כי כוונת הצדדים כפי שעולה מלשון הפוליסה ומן הנסיבות שאפפו את כריתת ההסכם הייתה, כי "הנזק בזדון" - הנגרם ע"י צד שלישי - אינו מכוסה בפוליסת הביטוח שרכש המערער, וכי הרחבת הכיסוי טעונה הגדלת הפרמיה, והוספת הגנות ומיגונים.

          בית המשפט קמא דחה את טענת המערער לפיה הוא סבר, כי נזק בזדון הוא נזק שנגרם על ידי המבוטח ולא על ידי צד שלישי, בקובעו כי לשון הפוליסה, האמור בהצעת הביטוח, הסברי הסוכן ופוליסות ביטוח דומות, שרכש המערער מחברת ביטוח אחרת, מביאות לדחיית טענתו של המערער, כי לא הבין את המונח "נזק בזדון" כנזק שנגרם על ידי צד שלישי (ראו: סע' 14-27 לפס"ד של בימ"ש קמא).

          עוד קבע בית המשפט, כי ההחרגה לגבי נזק בזדון הובלטה בפוליסה, ולא היה ניסיון להגניב את ההחרגה הזו. בית המשפט קמא אף קבע שהוכח, כי הוסבר למערער, על ידי סוכן הביטוח, עוד לפני רכישת הפוליסה, על ההתניות שבה, אם כי בנסיבות העניין לא חלה על הסוכן חובה לפרש כל מושג בפוליסה במיוחד כזה שהובלט בעניין נזק שנגרם בזדון (ראו: סע 28-32 לפס"ד).

7.       עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי המשיבה הרימה את הנטל להוכיח כי מדובר בנזק בזדון, אשר הוחרג ממסגרת הביטוח, שכן מהנסיבות עולה, כי הירי שבוצע לעבר המחפר היה ירי מכוון ולא ירי אקראי. בית המשפט הבהיר,  כי מחומר הראיות עלה, שהרקע לאירוע היה סכסוך שכנים על הקרקע בה בוצעה העבודה באמצעות המחפר, וסכסוך זה, שהמערער לא היה צד לו, הוא שהוביל לביצוע ירי מכוון לעבר המחפר, מתוך כוונה לפגוע בו ולהשביתו.

          נוכח מסקנותיו, כמפורט לעיל, דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער, ומכאן הערעור שלפני.

ד. תמצית טענות הצדדים בערעור

8.       בערעורו ובעיקרי הטיעון, שהוגשו מטעם המערער, הלין המערער בעיקר על קביעותיו של בית המשפט קמא, כי הירי לעבר המחפר היה מכוון. לטענת המערער כוונה כזו לא הוכחה, אלא להיפך, יש להניח שהירי היה אקראי בעקבות סכסוך השכנים, שאין מחלוקת שהמערער לא היה צד לו.

          המערער הוסיף וטען, כי הנטל להוכיח את העובדה, שמי שירה התכוון לפגוע במחפר מוטל על המשיבה, ולטענת המערער, בניגוד לדברים שנקבעו בבית משפט קמא, המשיבה לא הרימה הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה שמי שירה עשה זאת בכוונה לפגוע במחפר.

9.       לעומת טענות המערער, טענה המשיבה כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא שבדין דחה את התביעה. המשיבה טוענת, כי טענותיו של המערער בערעורו מופנות נגד קביעות עובדתיות, שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ושאין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב בהן. לטענת המערער, על פי העובדות שהוכחו, לעבר המחפר נורו כ- 20 יריות, שפגעו בחלקים חיוניים במחפר, ולגישתה, התשתית העובדתית שהוכחה על ידה, מביאה למסקנה היחידה אליה אפשר להגיע, והיא שהירי לעבר המחפר נעשה במתכוון ומתוך כוונה לפגוע בו ולהשבית את פעולתו.

ה. דיון